טיפים לחיים ירוקים: מתנות, עצים, חומרי ניקוי וקניות 

טיפים לחיים ירוקים
חומרי נקיון:
בכל פעם שאני עוברת במחלקת חומרי הניקוי בסופר, אני נכנסת לארץ האשליות. בין מדפי חומרי הניקוי, הפרסומות והמיתוסים אני מדמיינת את ביתי כשהוא מבהיק ונוצץ מנקיון. שני שפריצים מחומר הניקוי הזה ושני שפריצים מחומר הניקוי ההוא והבית שלי יתנקה מאליו וללא מאמץ. אם רק ארכוש את חומר הניקוי ההוא אסיים את הספונג'ה צ'יק צאק ובקלי קלות. אם רק אקנה את התוסף הזה לאבקת הכביסה שום כתם של הילדים לא יעמוד בפני. בבית לאחר הרכישה אני מתפכחת מארץ האשליות ומגלה שהוספתי למדף חומרי הניקוי העמוס ממילא עוד חומרים כימיים מיותרים שגם בהם כנראה כבר לא ממש אשתמש. בסופו של דבר אני מגלה כי אני נשארת נאמנה לאותם חומרי ניקוי טובים ולא בהכרח מפורסמים העושים עבודה ממש טובה וכל שאר "האשליות" מעלות אבק על המדף. גיליתי גם שיש כתמים שלא יורדים אפילו שמבטיחים לי בפרסומות הרים וגבעות.
לאור זאת החלטתי לצמצם את רכישת מוצרי הניקוי שאני קונה במסגרת "האשליות" ולקנות רק את אותם חומרי ניקוי שבאמת עובדים היטב, לאחר שעברו בקפדנות תקופה של ניסיון מצטבר אצלי. החלטתי גם לצמצם את הכמויות האדירות של חומרי הניקוי שהייתי משתמשת בהם ולהשתמש בכמות פחותה הרבה יותר. במקום לשפוך בנדיבות את החומר לניקוי הרצפה לדלי של הספונג'ה, אני שופכת רק חצי כמות ובמקום להטביע את כרית הקרצוף של הכלים בטונות של נוזל ניקוי אני שמה הרבה פחות. כנ"ל לגבי אבקת הכביסה, מרכך הכביסה וכל חומר ניקוי אחר. התוצאה בפועל היא בדיוק אותה תוצאה, המשטחים נקיים וריחניים, אבל עם הרבה פחות שאריות של חומרי ניקוי על המשטחים, הרצפה והכלים. כך אני גם קונה לעיתים הרבה יותר רחוקות את חומרי הניקוי ואם כבר אני קונה אני משתדלת לקנות אריזות מילוי חסכוניות במקום לקנות שוב את אותן מפלצות פלסטיק גדולות ומנופחות.
גם אם שוטפים היטב במים, בכל זאת תמיד נשארות שאריות ועקבות של כימיקלים וחומרי ניקוי על המשטחים ולכן אני מאמצת את השיטה "וכל הממעיט הרי זה משובח". אני חותמת לכם שהתוצאה היא אותה תוצאה.
לאחרונה התחלתי לשקול מעבר לחומרי ניקוי ידידותיים לסביבה וזה הולך להיות הצעד הבא שלי בהטמעת הנושא בבית.

לקנות תוצרת הארץ:
מה לעשות שלא משתגעים עלינו בעולם. הישראלים הם עוף מוזר ולתוצרת ישראלית קשה להתחרות בשווקים בחו"ל. אז אם בחו"ל קצת קשה להתחרות, למה שלא נפרגן לשוק המקומי?
אין לנו מה להתבייש במוצרים שלנו. הם בסטנדרט גבוה ובאיכות טובה. אם אני מתלבטת האם לבחור במוצר ישראלי או במוצר תוצרת חוץ, אני אעדיף את המוצר הישראלי ובתנאי שאין הבדל גדול מדי במחיר לטובת המוצר תוצרת חוץ, בסופו של דבר אני עושה גם את החישוב הכספי.
למשל בנושא של חיתולים, גיליתי ש"טיטולים" תוצרת הארץ לא נופלים באיכותם ובטיבם מהאגיס או פמפרס (לדעתי אפילו טובים מהם) וזאת למרות הפרסומים האגרסיביים והגימיקים השיווקיים. גם הטיטולים תוצרת הארץ זולים יותר ומונעים דליפות מכל מיני מקומות ולכן עדיפים לטעמי.
כנ"ל לגבי מוצרי מזון, ניקוי וכל קטגוריה אחרת.
אחרי שהות בארה"ב חזרתי פטריוטית יותר מתמיד ואת הנאמנות הצרכנית שלי אני מפנה לשוק המקומי.

עצים:
כאן אנו מגיעים לחלק הצומח של איכות הסביבה שלנו ולהלן עובדה: עץ סופח בימי חייו כטון פחמן דו חמצני. אני אמנם לא מתכוונת לעצי בונזאי יפניים מיניאטורים וגם לא לעצי הסאקויה האדירים, אך זהו ההספק הפוטוסינתטי לעץ ממוצע. מכאן קצרה הדרך להבנת חשיבות העצים. מי שיש לו גינה תמיד יכול לשתול עוד עץ בגינה, תמיד יש מקום לעץ פרי נוסף ולמי שיש לו גינה גדולה, תמיד יש מקום לעץ גדול עם נוף רחב. זה כיף, זה נעים וזו תרומה משמעותית לכולנו.

מתנות :
אנחנו עם שאוהב לארח ולהתארח ובלי עין הרע יש לנו המון חגים. חלק בלתי נפרד מהמנהג הזה הוא להביא מתנות. מי שאחראית על מחלקת רכש המתנות זו האשה שבדרך כלל קונה "משהו לבית" כמו עוד סרויס של כלי הגשה, עוד אנדרטה לשים בויטרינה כדי שיהיה עוד משהו לנגב ממנו אבק, עוד ואזה ואגרטל וכהנה וכהנה דברים שימושיים יותר או פחות. אם מדובר במארחים שאנחנו ממש לא סובלים נקפיד לקנות להם מתנה מזעזעת באופן מיוחד שאפילו אנחנו לא היינו מאחלים לעצמנו לקבל, גם לא בסיוטים הכי גרועים שלנו. הכל כדי לצאת לידי חובה, מקסימום בצירוף פתק החלפה שיצהיב עם השנים מתוך הבנה / השלמה שהמתנה שלנו תעבור הלאה במקרה הטוב, או שתקבר כלאחר יד בבוידעם עם גופות נוספות של מתנות שנס ליחן. מעין קבר אחים של תשורות שאפילו לא מנגבים מהן אבק פעם בשנה ורק לאחר שהדיירים עברו מהבית או עברו מהעולם (מה שבא קודם), הן יורדות מבוישות מהבוידעם וישר לחנות הענתיקות, או לפח האשפה.
לכן, אני רוצה להציע לכם מתנה ירוקה, פרקטית, זולה, מקורית, שתשמר לאורך זמן ותאדיר את שמכם כנותני מתנות מופלאים.
הטרנד הארכיטקטוני של היום הוא בתים משותפים עם מרפסת רחבת ידיים. רוב האנשים במדינה שלנו לא גרים בבית פרטי עם גינה אלא חיים בקוביות אורבניות צפופות ומחניקות. רוב החיות האורבניות לא ממש רגילות לראות ירוק בעיניים. בד"כ הנוף הנשקף הוא של הבית הסמוך או חדר האמבטיה / מחסן / חדר שינה של החיה האורבנית שגרה בקוביה הצפופה ממול, בדו קיום עם 3 כיווני עשן, 6 כיווני רעש וחיות אורבניות נוספות שגרות בקומות למעלה ולמטה.
לכן בפעם הבאה שאתם מוזמנים להתארח אצל עכבר הכפר או עכבר העיר, תרשו לעצמכם להפתיע במתנה מקורית (אין זכויות יוצרים, אז קחו לעצמכם את כל הקרדיט). במקום ללכת שוב להום סנטר / משביר וכו'... ולקנות עוד אנדרטה שלא ממש צריך, תעברו חצי שעה לפני כן במשתלה המקומית. תקנו כד גדול ומכובד מחרס ותבקשו מהעובד במשתלה שימלא אותו באדמה גננית וישתול בתוכו עץ נחמד כמו פיקוס, זית, תפוז ננסי, ברוש לימוני ועוד. את האדמה תבקשו שיכסה בטוף ואל תשכחו לקנות תחתית מפלסטיק לאגירת עודפי המים כדי שבעלת הבית לא תכעס עליכם בכל פעם שהיא משקה את העץ והרי לכם מתנה לתפארת.
אם יש ילדים ברכב, תשימו את הילד הכי מועד לפורענות כשהוא יושב עם העץ מחובק בין רגליו וראשו מציץ בינות העלים. אני סמוכה ובטוחה כי הנסיעה תהיה חפה מכל פורענות ובמקומה יהיו פרצי צחוק רמים של הילד מחבק העצים. תאמינו לי שזה עדיף מהחלפת מהלומות וצרחות של הילדים במושב האחורי ואיומי סרק שלנו שעוד צרחה אחת אנחנו עוצרים בצד וכן איומים מיותרים על הפסקת ממתקים / חוגים / צעצועים אם לא יפסק הרעש.
המורה שלי להילינג נשבע בפני כי לחיבוק עצים יש סגולות מרפאות באופן מיוחד ואני טוענת שאם זה לא יועיל זה בטוח לא יזיק.
וכך במקום שהמארח יראה ממרפסת ביתו את מפלצות הבטון הקרחות הנוספות שבנו באותו רחוב, הוא יראה קצת ירוק בעיניים שיסתיר את הכיעור ויתן לו אוירה של "שוויץ הקטנה" במרפסת ביתו.
אם כל משפחה בישראל תיטע עץ אחד בשנה ותביא 5 מתנות של כדים עם עצים ירוקים בשנה, הרי שתוך זמן קצר נהפוך להיות מדינה ירוקה על אמת, עם גינות ירוקות ומרפסות ירוקות וכל המרבה הרי זה משובח.


בסופו של דבר הנושא של איכות הסביבה הוא בנפשנו. אני מתכננת להיות כאן עוד כמה עשרות שנים ורוצה עתיד טוב יותר לילדיי ולילדים של ילדיי. אחריות שתנקט היום תוביל לתוצאות גם בדורות הבאים ועדיף שעה אחת קודם.
נתתי כאן טיפים קלים ליישום כאלה שלא דורשים מאמץ מיוחד ועושים טוב לנו ולסביבה. עם שינוי מינימלי בהרגלים ומעט מודעות אפשר להגיע כולנו להישגים יפים לא רק כפרטים, אלא גם כחברה. האחריות לזה מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו וכל אחד יכול וצריך לשפר את חלקת האלוהים הקטנה שלו וביחד נשפר את חלקת האלוהים של כולנו. מאמץ קטן ועוד מאמץ קטן יוביל לבסוף להישג גדול של כולנו.
אני לא רוצה שבעוד מספר שנים הילדים שלי יבואו אלי בטענות ויגידו לי "שבגלל המבוגרים, אין להם איפה לחיות" ! לי לא תהיה תשובה לתת להם ולכם?